עוד לפני שהפכתי לדיאטנית קלינית מומחית לילדים, למדתי רבות מהמטופלים המבוגרים שלי, שחלקם היו ילדים בעודף משקל, וחלקם דוקא להיפך – ילדים רזים מדי או בררנים באכילה. הם שיתפו אותי במתח, ואף בסבל הרגשי שהם חוו, בכל פעם שהיו מתיישבים לשולחן או סתם לוקחים לעצמם משהו לאכול. אלא שלא מדובר רק בבעיות משקל או בעיות אכילה של ילדים מסויימים. חשוב לדעת שכל הילדים, בכל מידת גוף, מקבלים מידע רגשי דרך האוכל – על עצמם, על גופם ועל מה שהוריהם חושבים עליהם.
שולחן האוכל הוא אחד המקומות המרכזיים בהם מתרחשת העברה של מסרים סמויים וגלויים מההורים לילדים – על גוף, שליטה, רגשות, תיאבון, אשמה, שייכות ועוד. רבות מהאמונות שיש לנו על עצמנו כבוגרים בנושאים קריטיים אלו הן תוצאה של חוויות מהילדות, עוד לפני שבכלל היינו מודעים לכך או שידענו לנסח זאת במילים, וכל הנושא נקרא ״העברה בין-דורית״. כהורים, היינו רוצים להעביר לילדינו מסרים נכונים, שיעזרו להם לגדול באופן בריא ככל האפשר, לא רק דרך הכנסת המזון לגוף, אלא במובן רחב הרבה יותר.
אז מה זאת בעצם העברה בין-דורית בנוגע לאוכל ואכילה?
לא מעט פעמים אני שומעת מהורים, שבאים אלי להדרכת הורים בקליניקה לטיפול בבעיות אכילה (בין אם עודף משקל אצל ילדים, תת-משקל של ילדים, בררנות אכילה או סרבנות אכילה), שהם חוזרים בפני ילדיהם בדיוק על אותם המשפטים השנואים עליהם, שנאמרו להם עצמם על ידי הוריהם. זוהי למעשה העברה בין דורית, כלומר הדרך שבה אנחנו ממשיכים (לעיתים בלי לשים לב לכך), להעביר את מה שגדלנו עליו בעצמנו – את איך שדיברו אצלנו על אוכל, גוף ורגש.
כשמדובר על זירת האוכל, ילדים לומדים לא רק מה לאכול, אלא איך להרגיש עם עצמם כשאוכלים. הם קולטים, דרך מבטים, תגובות ושיחות, מה ״מותר״ לרצות, איך ״צריך״ להיראות, ומה שווה יותר או פחות. מהצלחת, הם סופגים מסרים על אהבה וקבלה או לחילופין, על בושה, שליטה וריצוי.
למשל:
אם גדלנו בבית שבו ״חייבים לסיים מהצלחת״ – יתכן שנגדל עם קושי להקשיב לשובע הפנימי ונטייה להתנתק מאותות הגוף.
אם הועבר לנו הרעיון ש״ממתקים הם פרס למי שהתנהג יפה״ – נלמד לחבר אוכל לריצוי ולפרס ולא לעונג לגיטימי.
אם חווינו מתח או ביקורת סביב הארוחות – נאמץ תחושת לחץ או אשמה בכל פעם שנתיישב ליד השולחן.
אם ניסו להכתיב לנו מה הכמות הנכונה עבורנו – נחשוב שאין לנו אפשרות להרגיש את עצמנו מבפנים.
כל אלה הם לא רק זיכרונות, אלא תבניות שממשיכות לפעול בתוך הגוף והנפש גם בבגרות ובקלות עוברות הלאה, אל הילדים שלנו, בלי שנשים לב.
אבל הנה החדשות הטובות:
העברה בין-דורית אינה גזירת גורל. היא לא נתיב קבוע מראש, אלא גם הזדמנות לתיקון ולבחירה מחודשת. ברגע שנעלה את המודעות שלנו למסרים שקיבלנו – נוכל להחליט איזה מהם לקטוע ולהמיר במשהו חדש ומיטיב, שאותו נעביר לילדים שלנו, במקום שנעביר באופן אוטומטי את מה שספגנו בילדותנו.
איזה מסרים נרצה להעביר לדוגמה?
שכל ילד זכאי שיקשיבו לו – לרצונות, לתחושות ולגבולות הפנימיים שלו.
שאוכל הוא לא מבחן – אלא מקור להזנה והנאה.
שמותר לעצור כשאני שבע – כי אם ארצה אוכל לקחת עוד.
ומסרים רבים נוספים שכדאי שנחדד עם עצמנו כדי לא נעביר לילדינו באופן אוטומטי פשוט מחוסר מודעות והבנה. הצעד הראשון מתחיל בהעלאת המודעות שלנו לנושא ולהתבוננות עצמית בכל הנעשה בזירת האכילה. רק באופן זה נוכל לבחון ולהחליט מה מהדברים שאנחנו מעבירים הוא טוב ומיטב והיינו רוצים לשמר, ומה עדיף לשנות או לתקן.
לסיכום:
שולחן האוכל יכול להפוך למרחב של חיבור, הקשבה, חמלה וחיזוק הדימוי העצמי אם רק נאפשר זאת. לא צריך לשלוט בכל פרט, או לתכנן ארוחה מושלמת. צריך להיות נוכחים כהורים – בגוף, בקשב, וברגש. וכשאנחנו יושבים שם עם נוכחות, סבלנות וקבלה, אנחנו לא רק מזינים את הגוף של ילדינו, אלא גם את הנפש שלהם. בכל ביס יש גם מסר – ואנחנו אלה שנוכל לבחור מה הוא יהיה.
במהלך הטיפול שלי אני מדריכה הורים בדיוק על דברים אלה, ועוזרת לכם להפוך את זירת האוכל והאכילה למקום חיובי ומכיל, שיעזור לילדים בכל מידה להיות בריאים יותר לא רק בגופם אלא גם בנפשם. ואם אתם מרגישים שאתם זקוקים להכוונה אישית פשוט שלחו אלי הודעת ווטסאפ ואחזור אליכם בשמחה.
*מוזמנים ומוזמנות לשמוע עוד על תזונה נכונה ולקבל שלל טיפים בפודקאסט תזונה בריאה, שנועד לעזור לכם לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בנוגע לתזונת הילדים והמשפחה. הפודקאסט בהנחיית דיאטנית ילדים ומשפחה עם שנים רבות של נסיון בתחום.
