איך קורה שהילד הופך להיות בררן באוכל, ומה עושים עם זה?

//איך קורה שהילד הופך להיות בררן באוכל, ומה עושים עם זה?

איך קורה שהילד הופך להיות בררן באוכל, ומה עושים עם זה?

מכירים את זה שאתם מוצאים את עצמכם מול ילד שהופך לפתע לבררן אחרי שבעבר היה אוכל בשמחה כמעט כל דבר? מזון מסויים שהיה אהוב עליו נהדף לפתע בשאט נפש ולהיפך – מזון שלא היה מוכן בעבר להכניס לפה הופך למועדף. או שהוא ״נדבק״ לכמה סוגים של מזון ורוצה לאכול רק אותם לתקופה מסויימת, עד שהם נמאסים עליו לגמרי ונזרקים אחר כבוד לריצפה…

לפעמים נדמה לכם שאתם היחידים שמתמודדים עם בעיות כאלה, בשעה שכל הילדים האחרים אוכלים כמו מלאכים מהחלומות. אבל דעו לכם שהרבה הורים מתוסכלים נמצאים בדיוק באותו המצב.

בכתבה ראשונה זו אגלה לכם כמה מהסיבות שמביאות לבררנות באכילה ומה כדאי לכם לעשות עם זה.

סיבה מס׳ 1: התפתחות מנטלית

סביב גיל שנה-שנתיים התינוק גדל והופך להיות יותר ויותר ״בן-אדם קטן״, שמתחיל לפתח את העדפות הטעם האישיות שלו, בדיוק כמונו, המבוגרים. הפעוט שנחשף לעולם מגלה שיש סביבו סוגי מזון רבים שאפשר לאהוב או לא לאהוב אותם וגם להביע על כך את דעתו ולדרוש שיכבדו אותה. אלא שבתחילת הדרך הטעם יכול להיות הפכפך מאוד, הרבה יותר מאשר בהמשך החיים… 

מה עושים עם זה?

  • קודם כל חשוב להיות סבלניים וסובלניים כלפי הילד, לכבד את העדפות הטעם שלו ולדעת שלא מדובר כאן בילד עם ״קריזות״ אלא בתהליך טבעי שעובר עליו.
  • אם ניתן לילד בגיל צעיר חטיפים או מאכלים תעשייתיים, שמיוצרים בכוונה כדי שיהיו עתירי טעם ומושכים, אנחנו עלולים לבלבל את החיך שלו. דבר זה יגרום לו לא לרצות לאכול את האוכל הביתי הרגיל אלא לחפש טעמים עזים, שיובילו אותו להעדיף מזונות תעשייתיים ולא בריאים גם בהמשך החיים, ולדחות את האוכל הבריא יותר.

סיבה מס׳ 2: האטת קצב הגדילה

עד גיל שנה תינוקות משלשים את משקלם וגדלים בקצב מואץ מאוד. אחרי גיל שנה חלה התמתנות משמעותית בקצב הגדילה ובעקבות כך גם במידת התיאבון של הילד. לקראת גיל שלוש הדבר בולט עוד יותר. דבר זה משפיע כמובן על היכולת שלו להגיד ״לא״ לאוכל והוא יכול לחכות זמן ממושך יותר עד שיקבל את המזון המועדף עליו.

מה עושים עם זה?

  • מפסיקים לפחד מזה ש״הילד לא אוכל״ ומשאירים בידיו את ההחלטה כמה הוא רוצה לאכול בארוחה. אל דאגה, הגוף שלו יודע ומכתיב לו כמה צריך לאכול. למעשה, בדרך זו הילד ילמד להקשיב לגופו ולחוש רעב, שישמש אותו כמדריך פנימי. מקסימום ישלים בהמשך את מה שלא אכל בארוחה מסויימת.
  • לא נותנים לילד חטיפים או נישנושים מהפחד שהוא ״לא אכל ולכן העיקר שיאכל כבר משהו״ כי בכך אנחנו עלולים להביא אותו לפתח בררנות אכילה בהמשך החיים ולרצות לאכול רק את אותם מזונות תעשיתיים ועזי טעם.

סיבה מס׳ 3: חיפוש רכיבי מזון שהגוף זקוק להם

מטבענו אנחנו אוכלי-כל וזקוקים למגוון רחב של מקורות מזון על מנת להשלים את מה שהגוף זקוק לו. כל סוג מזון מכיל רכיב תזונה חיוני כלשהו שמזון מסויים זה עשיר בו במיוחד. כך יוצא שהגוף באופן טבעי מכתיב חיפוש של גיוון במזונות ומביא למצב שבו הילד אוכל תקופה מסויימת מזון מסויים בהנאה ואחרי כן דוחה אותו ועובר למזון אחר. באופן אבסורדי יוצא שדוקא הנסיון של הילד לחפש גיוון נראה בעינינו כבררנות.

מה עושים עם זה?

  • מציגים בפני הילד מגוון רחב של מזונות ומאפשרים לו לקבל את הגיוון שהגוף זקוק לו.
  • לא מניחים מראש שאנחנו יודעים מה הילד יאהב ומה לא, גם כי העדפות הטעם משתנות בכל פרק זמן וגם כיוון שילדים עשויים לאהוב דברים רבים שאנחנו לא יודעים לחזות אותם מראש.

בשורה התחתונה

כמו שיכולתם ללמוד מהמאמר, לבררנות שמופיעה אצל ילדים רבים יש סיבות ביולוגיות והיא לא מופיעה סתם כך או בגלל שההורים ״לא יודעים לחנך את הילדים כראוי״. דוקא ההבנה מהי הבררנות ומהיכן היא מגיעה, עשויה לעזור לנו להתמודד איתה בקלות רבה יותר ובעיקר לא להחמיר את הבעיה ולא לקבע אותה לאורך זמן. 

הצעד הבא שלכם להצלחה

בכתבות הבאות אני אתמקד בטיפים מועילים נוספים, שיעזרו לכם להתמודד בקלות רבה יותר עם בעיות אכילה. אם יש הורים נוספים שאתם חושבים שהמידע יכול להועיל להם, שתפו אותם בשמחה!

בינתיים, אם עדיין לא הורדתם את המדריכים החינמיים שלי ״כן משחקים עם אוכל״, ו- ״צלחת הבריאות שלי״  אתם מוזמנים לעשות זאת.

שלכם,

ענת

2018-12-06T18:38:52+00:00
WhatsApp chat