הורים רבים פונים אלי כי הילד שלהם "בררן באוכל". לפעמים מדובר בילד שאוכל רק מבחר מזונות ספציפי, לפעמים בסירוב לטעום דברים חדשים, ולפעמים המצב מגיע לכך שכל ארוחה בבית גוזלת המון אנרגיות רגשיות מכולם.
סביב בררנות באוכל יש הרבה אמונות נפוצות שחלקן אפילו נשמעות הגיוניות מאוד. אבל בשנים האחרונות המחקר בתחום התפתחות הילד והתזונה מראה תמונה הרבה יותר מורכבת, וכדאי לכם להכיר את הדברים על מנת לעזור לילדים בררנים להיפתח למגוון מזונות רחב יותר.
הנה כמה מיתוסים נפוצים ומה המדע והנסיון הטיפולי שלי מהקליניקה באמת אומרים עליהם.
מיתוס 1: הוא בררן כי הוא מפונק
זה משפט שאני שומעת לא מעט מהורים וגם מסבים וסבתות, ובאמת יש גם מצבים כאלה. אבל בפועל, אצל חלק מהילדים בררנות אכילה לא קשורה לפינוק בכלל.
מחקרים מראים שאצל ילדים בררנים קיימת רגישות חושית מוגברת. המשמעות היא שהחושים שלהם ובמיוחד הטעם, הריח והמרקם פועלים בעוצמה גבוהה יותר משל אחרים. מה שעבורנו מרגיש כמו מרקם רגיל של מזון, עבור הילד הבררן יכול לגרום לתחושה מאוד לא נעימה בפה. למשל: מרקם ״גרגירי״ או תחושה רירית/ חלקלקה. גם ריחות שאצל הרוב יתפסו כטובים עלולים להרגיש חזקים מדי, מציפים או דוחים.
במצבים כאלה הסירוב לאוכל הוא לא התנהגות מכוונת אלא תגובה חושית אמיתית, ובאמת מחקרים מצאו קשר ברור בין רגישות חושית גבוהה לבין אכילה בררנית אצל ילדים.
מיתוס 2: אם הילד יהיה רעב מספיק – הוא כבר יאכל
הרבה הורים מקווים שהרעב "יעשה את העבודה". אחת מהעצות היא להימנע מלתת לילד את המזונות שהוא רגיל אליהם, ולהגיש רק את המזון שההורים רוצים שיתרגל לאכול. אבל אצל ילדים מסוימים זה פשוט לא עובד כך. כאשר הסירוב למזון קשור לרגישות חושית או לחוויה לא נעימה סביב אוכל, תחושת הרעב לא תמיד גוברת על הקושי. ילדים יכולים להיות רעבים מאוד ועדיין להימנע ולא להיות מסוגלים לאכול מזונות שמעוררים אצלם תחושה לא נעימה בפה או חרדה סביב האכילה.
במילים אחרות:
רעב הוא מניע חזק לאכילה, אבל בבררנות שנובעת מקושי אמיתי הוא לרוב הוא לא מספיק כדי להתגבר על הקושי החושי, החרדה והרתיעה ממזון חדש.
מיתוס 3: בררנות באוכל היא שלב שעובר מעצמו
נכון שבררנות מסוימת היא חלק נורמלי מההתפתחות, במיוחד בגילאי שנתיים עד ארבע. בתקופה הזו ילדים רבים נהיים חשדניים יותר כלפי מזונות חדשים. אבל כאשר הבררנות מאוד מחמירה, נמשכת זמן רב או קשורה לרגישות חושית היא לא נעלמת לבד אלא אף נוטה להחמיר עם הזמן. מחקרי מעקב שנערכו לאורך זמן מצאו שילדים שהיו בררנים מאוד בגיל צעיר נטו להמשיך להיות בררנים גם בגיל בית הספר.
לכן חשוב להסתכל על התמונה המלאה: לפעמים מדובר בשלב זמני, אבל יש מקרים שבהם נדרש תהליך הדרגתי ומסודר של עבודה על הרחבת המגוון.
מיתוס 4: הבעיה היא בטעם של האוכל
רוב האנשים חושבים שילדים מסרבים לאוכל כי הם לא אוהבים את הטעם. אבל בפועל, אצל ילדים רבים הגורם המרכזי הוא דווקא המרקם של המזון שיכול להיות גורם משמעותי מאוד בהחלטה אם הילד מוכן לאכול מזון מסוים. לדוגמה חתיכות רכות מדי, מרקם דביק, מזון עם חלקיקים קטנים או שילוב מרקמים שונים באותה המנה.
מחקרים מצאו שרגישות למרקם היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאכילה בררנית אצל ילדים. חשוב לאבחן זאת ולהתאים את הטיפול כך שיעזור להם להתגבר בהדרגה על הנושא המרקמי.
מיתוס 5: אם נכריח אותו לטעום בסוף הוא יתרגל
זהו מיתוס נפוץ מאוד אבל גם כזה שעלול דווקא להחמיר את המצב.
"רק ביס אחד״, ״לא קמים מהשולחן עד שטועמים״, "אם לא תאכל לא תקבל קינוח״ – הם לחצים נפוצים שההורים מפעילים על הילד בנסיון להוביל את הילד להתנסויות והרחבת המגוון. אלא שבכך, החוויה סביב האוכל עלולה להפוך למלחיצה ולא נעימה, ומחקרים הראו שלחץ סביב האכילה יכול דווקא להגביר סירוב למזון וליצור התנגדות חזקה יותר.
לכן הגישה המקובלת כיום בטיפול בבררנות אכילה מתבססת על העקרונות של יצירת סביבה רגועה בארוחות, עידוד סקרנות בלי לחץ לאכול וחשיפה הדרגתית למזונות. באופן זה הילדים לומדים להכיר מזונות חדשים בקצב שמתאים להם. כמובן שהדבר יכול לקחת לעיתים זמן ודורש איבחון מדויק והכוונה נכונה על מנת להתאים את הדברים באופן אישי לכל ילד.
החדשות הטובות – אפשר בהחלט לעזור לילדים בררנים
בררנות באוכל יכולה להיות מאוד מתסכלת גם לילד וגם להורים. אבל חשוב לדעת שבמקרים רבים אפשר בהחלט לשפר את המצב ולהרחיב את מגוון המזונות שהילד אוכל.
המפתח הוא לאבחן נכון את שורש הבעיה ולעשות זאת בצורה נכונה, הדרגתית ומותאמת לילד. כאשר מנסים לפתור את הבעיה לבד, הורים רבים פונים לאסטרטגיות טבעיות כמו לחץ, שכנוע, פרסים או מאבקים סביב האוכל, אבל לעיתים דווקא הגישות האלו מחמירות את הסירוב לאוכל ומגבירות את המתח סביב האוכל.
לכן, במקרים של בררנות משמעותית כדאי להיעזר באיש מקצוע שמכיר היטב את התחום, למשל דיאטנית ילדים עם ידע מוכח וניסיון בטיפול בבררנות אכילה. טיפול נכון יעזור להבין מה עומד מאחורי הקושי ולהבחין האם מדובר ברגישות חושית, חרדה סביב אוכל, בעיות הקשורות ליכולות הלעיסה והבליעה, הרגלים שנוצרו בבית או שילוב של כמה גורמים יחד. בהתאם לאיבחון אפשר לבנות תהליך הדרגתי שירחיב את המגוון וישפר את התזונה של הילד בלי מאבקים ובלי לחץ. כאשר מקבלים הכוונה נכונה, אפשר לחסוך הרבה תסכול, מתח סביב האוכל בבית ובעיקר לעזור לילד לפתח מערכת יחסים רגועה ובריאה יותר עם אוכל.
מוזמנים ומוזמנות לשמוע עוד על תזונה נכונה ולקבל שלל טיפים בפודקאסט תזונה בריאה, שנועד לעזור לכם לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בנוגע לאוכל בריא, תזונת הילדים והמשפחה. הפודקאסט בהנחייתי, דיאטנית קלינית לילדים ומשפחה עם שנים רבות של נסיון בתחום.
