מה עושים כשהילד מסרב לאכול? 3 טיפים מועילים להורים מיואשים

״ הוא כל-כך רזה – אני ממש מודאגת מזה שהוא לא יגדל״

״אוכל פשוט לא מעניין אותה״

״רק ממתקים מעניינים אותו״ או ״אפילו ממתקים לא מעניינים אותו״

״היא כזאת חלשלושית וקטנה״

״אם אני לא אשכנע אותה לאכול היא פשוט לא תאכל בעצמה״

״אני מצליחה להאכיל אותו רק מול הטלוויזיה״

משפטים בסגנון הזה אני שומעת לעיתים קרובות מהורים מודאגים שמגיעים אלי לטיפול. נשמע מוכר? אם גם אתם מוטרדים מכך שהילד שלכם לא אוכל כמו שצריך כדאי שתקראו כתבה זו ותקבלו כמה טיפים מועילים הקשורים להתנהגויות ההאכלה, שיעזרו לכם להתמודד טוב יותר עם סרבנות אכילה. 

רגע לפני הטיפים – חשוב לדעת

אקדים ואומר שראשית כל יש לשלול סיבות בריאותיות שונות שעלולות לעמוד בבסיס הבעיה של סרבנות האכילה כגון – רגישות למזונות (שעלולה להוביל לכאבי בטן ואי-נוחות לאחר האוכל), ריבוי מחלות עונתיות (שפוגעות מאוד בתיאבון), קשיי נשימה (שמקשים על האכילה) ועוד. לכן כדאי לגשת לרופא הילדים ולהתייעץ בנושא. אבל גם אם בעיית האכילה נובעת מקושי פיסיולוגי, הטיפים בכתבה זו יתרמו להפחתת הלחץ סביב נושא האוכל ובסיכומו של דבר יעזרו לילדים לאכול טוב יותר.

טיפ מס׳ 1: סמכו על גופו של הילד

מחקרים שנערכו על ילדים הראו שילדים שלא מתערבים להם בתהליך האכילה אוכלים ממש "לפי הספר" במעקב מתמשך לאורך זמן. לכן סמכו על יכולתו הטבעית של כל ילד, שמושרשת בגנים, לווסת את כמות האוכל בעצמו. 

זיכרו גם שלכל אחד (ובכל גיל) יש עליות וירידות ברמת הרעב. קורה שבארוחה מסויימת או אפילו ביום מסויים הילד יאכל כמות קטנה של אוכל אבל בהמשך יתקוף אותו פתאום תיאבון בריא. באם לא נתערב בתהליך טבעי זה הילד ישלים בעצמו את מה שגופו זקוק לו.

טיפ מס׳ 2: העבירו חלק מהאחריות לילד

ככל שנתערב פחות בתהליך הטבעי של האכילה ולא נעשה מהאוכל עניין גדול, כך ייטב. אלין סאטר, דיאטנית ילדים ופסיכולוגית נודעת מארה״ב טבעה את מודל חלוקת האחריות בנוגע לאוכל והאכלה: תפקיד ההורה להחליט איזה סוג אוכל יוגש לילד ואילו התפקיד של הילד הוא להחליט כמה ומה לאכול ממנו. כמה פשוט – ככה עובד! 

ככל שנכנס עם הילד יותר למאבקי האכלה ושליטה – כך המצב יחמיר וכמעט ללא יוצא מהכלל נוביל למצב בו הילד יאכל עוד פחות. 

נסו לדמיין איך תרגישו אם תשבו לארוחה ומישהו יכריח אתכם לאכול עוד אחרי שכבר הגעתם לתחושת שובע. לא נעים, נכון? כך בדיוק מרגיש ילד שלוחצים עליו לאכול אחרי שכבר הרגיש שהספיק לו.

טיפ מס׳ 3: הפכו את הארוחה לחוויה חיובית

במקום לשים את הדגש על מה וכמה הילד צריך לאכול, הניחו לזה ופשוט הפכו את הארוחה לחוויה נעימה. שימו לב שיהיה לו נוח לשבת בכיסא, שהשולחן יהיה בגובה מתאים, ובכלל, בדקו שהסביבה תהיה נעימה ורגועה. רעש, הסחות דעת שונות ולחץ רק יגרמו לילד לרצות לברוח מהסיטואציה למקום אחר.

בנוסף, כדאי שתשבו ליד הילד בארוחה ותאכלו מולו כדי ״לעשות לו תיאבון״. במקביל שוחחו איתו על החוויות שעברו עליו באותו היום או ספרו לו משהו מעניין על עצמכם. ככל שהחוויה של הארוחה תיזכר בעיניו כנעימה יותר – כך הוא ירצה לחזור עליה שוב!

לסיכום

ככל שנסמוך יותר על היכולת הטבעית של הילד לווסת את האכילה שלו בעצמו, נתערב פחות בכמויות של האוכל ונהפוך את האכילה לחוויה טובה ונעימה, כך נזכה לראות את הילד אוכל טוב יותר. ותאמינו לי שזה עובד, כי נוכחתי בזה שוב ושוב במשך שנים של נסיון בטיפול בסרבנות אכילה. 

אם אתם זקוקים לעזרה עם ילד סרבן במיוחד אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית. ברוב המקרים עם קצת הכוונה נכונה המצב משתפר פלאים בתוך זמן קצר. 

כנסו לקרוא כמה טיפים נוספים על הנושא בכתבה ״סרבנות אכילה: 3 מיתוסים שכל הורה לילד שלא אוהב לאכול חייב לנפץ״.