יש משהו בחג המיוחד הזה, ראש השנה לאילנות, שאני מאוד אוהבת בזכות המסרים החשובים של החיבור לטבע, החשיבה על העתיד ונטיעת עץ שיגדל רק בעוד שנים. המסרים האלה הם אוניברסליים ואקטואליים מתמיד גם כיום עם כל נושא שינוי האקלים.

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה בטיולים בטבע, אוספת מתחת לעץ את החרוב השמנמן והמבריק ביותר ומכרסמת אותו בהנאה לאורך ההליכה במסלול. עוד טעם שזכור לי לטובה סביב החג הוא הטעם של מישמשים מיובשים ו״לדר״ משמשים. הארומה ושילוב הטעמים החמוץ-מתוק היו מבחינתי טעימים הרבה יותר מסתם ממתקים.

ט״ו בשבט הוא הזדמנות מצויינת לחשוף את הילדים לפירות יבשים ואגוזים, שיכולים להיות נישנוש מעולה. ואם נדמה לכם שילדים לא מתחברים לטעמים הטבעיים האלה זה פשוט לא נכון. הכל עניין של חשיפה והרגל וכמובן שכדאי להמשיך בכך גם אחרי החג.

בכתבה זו אני אסביר איך תוכלו לדעת מה הכי כדאי לבחור ממגוון הפירות היבשים ואיך תדעו לזהות מה מביניהם טבעי ובריא ומה מעובד ואף מזיק.

למה אוכלים דוקא פירות יבשים בט״ו בשבט?

לפי המסורת נוהגים לאכול בט״ו בשבט מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. אלא שבעבר לא ניתן היה לייבא מהארץ פירות טריים ולכן נהגו לשלוח לתפוצות פירות יבשים לציון החג. המנהג השתרש ונשאר עד היום, אלא שעם כל השפע הקיים בימינו נוספו למגוון פירות יבשים מתוצרת תיאלנד, טורקיה וכד׳. כך יצא שמחג שנועד לכבד את התוצרת המקומית הטרייה, עיקר תשומת הלב עברה לפירות, שהם לא רק יבשים אלא מיובאים ומעובדים. נראה לי שהגיע הזמן להיזכר במשמעות האמיתית של החג וגם להבין מה עדיף לנו להגיש לילדים ולכל המשפחה כמאכלים המסמלים את החג. 

מה הבעיה בפירות יבשים?

הבעיה היא שכיום לא מייצרים את רוב הפירות היבשים על ידי ייבוש טבעי בשמש, כפי שהיה נהוג בעבר, אלא באמצעים מלאכותיים. אלה כוללים הוספת כמות גדולה של סוכר לצורך שימור ושיפור הטעם, חומרים משמרים להארכת חיי המדף, וצבעי מאכל מושכים וצבעוניים שיוצרים במוחנו אשליה כאילו למוצר יהיה טעם טוב (בדיוק כמו סוכריות צבועניות). 

בעת עיבוד הפירות משתמשים למשל בצבעי מאכל כמו טטרזין ואדום-אלורה, בגופרית דו-חמצנית שמשמשת כחומר משמר אך מעוררת רגישויות למזון, ואף בשמן פרפין שתורם למראה המבריק של חלק מהצימוקים. כמובן שכל זה הופך את הפירות היבשים המעובדים ליפים ומושכים אך בלתי מוצלחים בעליל מבחינה בריאותית.

לכן קבלו כמה עצות איך לבחור מה לקנות לט״ו בשבט ובכלל.

בחרו בטבעי

תמרים, שקדים ואגוזים למיניהם ממילא נשמרים באופן טבעי ולא זקוקים לתוספות מלאכותיות לצורך שיפור ושימור, לכן העדיפו אותם. תאנים מיובשות אמנם מצופות בשיכבה של אבקת סוכר אבל בגדול גם הן לא מעובדות וכמות הסוכר המוסף בהן קטנה (הן עשירות בברזל ולכן מומלצות במיוחד). כשהפירות היבשים מגיעים באריזה החוק מחייב לציין על גביה מה בדיוק הוסיפו לשם ועל כן קיראו מה כתוב והשאירו על המדף את הפירות הלא-טבעיים.

העדיפו כמובן אגוזים טבעיים ולא קלויים מכיוון שהקלויים מכילים לרוב כמויות מלח גדולות וחלק מתכונותיהם הטובות נהרסות במהלך הקליה.

כדאי לדעת שבחלק מהפירות היבשים דוקא הטעמים של הסוגים הטבעיים הם עדינים יותר ולכן טעימים יותר לילדים.

הבינו את הרמזים

איך מזהים את הפירות היבשים המעובדים כשהם נמכרים בתפזורת? לצורך זה כדאי להבין כמה דברים על תהליך הייצור של פירות יבשים.

בתהליך הייבוש הטבעי של הפירות חומרי הצבע שבתוכם מתפרקים. הדבר קורה בעיקר בפירות האדומים, הכתומים והירוקים, שמקבלים גוונים שונים של חום. לכן דוקא הפירות היבשים החומים וה״מכוערים״, אלה שנראים פחות מבריקים ופחות יפים לעין, הם היפים יותר לבריאות. לדוגמה אננס, מנגו ומשמש יבשים טבעיים לעולם לא ישארו כתומים לאחר הייבוש אלא יקבלו גוונים חומים למיניהם. לעומתם, הפירות המעובדים הם פפאיה כתומה, מנגו כתום זורח, משמשים כתומים בהירים, אננס צהוב, קיווי ירוק ושאר פירות שצבעם דומה לצבע המקורי של הפרי הטרי.

עוד רמז נוכל לקבל גם מעובי הפירות וממידת הרכות שלהם. פירות מיובשים טבעיים יהיו דקים יותר למראה וקשים במרקם מכיוון שבתהליך הייבוש הטבעי כל המים שבתוכם מתאדים ונעלמים ונותר מהם בעיקר ״השלד״ שעשוי מסיבים. לכן אם אתם נתקלים בפירות מיובשים בעלי מרקם עבה דעו לכם שכנראה הוסיפו להם כמות גדולה של סוכר וחומרים משמרים שנועדו ״לנפח״ אותם וליצור מרקם רך ואשליה של עסיסיות. דוגמה לכך הוא האננס המיובש שצבעו צהוב בהיר והוא עבה, מתוק וכמובן מעובד, לעומת אננס דק, חום, יבש ומעט חמצמץ, שהוא פרי מיובש טבעי.

 

מה עוד נוכל להגיש בחג?

בנוסף לפירות היבשים ניתן להגיש גם מאכלים סמליים נוספים שיהפכו את החג לצבעוני, טעים ומשמח, כגון מגוון פירות טריים. בעונה זו ניתן למצוא תפוחים בכל הצבעים, אגסים, אפרסמון, פירות הדר מכל הסוגים (כולל פומלה שהרבה ילדים אוהבים), תות שדה, קרמבולה, אננס טרי ועוד. 

חיתכו יפה את הפירות והוסיפו בצידם מבחר של פירות מיובשים טבעיים, אגוזים ושקדים לא קלויים על סוגיהם (היזהרו מילדים צעירים) הגישו הכל בצורה יפה ומקושטת והרי לכם מבחר מאכלים שמייצג את חג האילנות באופן נפלא. 

רעיון טעים נוסף הוא שקדים תפוחים שמכינים אותם על ידי השריה למשך לילה במים, עד שהם מתנפחים מעט ומקבלים טעם מיוחד. הקליפה הדקה החומה יורדת בקלות (כך זה גם בריא יותר כי היא מעכבת את ספיגת הברזל והסידן).

להעשרת השולחן אפשר להכין גם גלילות תמרים ושקדים, תמרים ממולאים באגוזים, סלט פירות צבעוני בכוסיות קטנות ויפות, עוגת פירות וכדומה.

בשורה התחתונה

ט״ו בשבט הוא הזדמנות מצויינת ללמד את הילדים שלנו ליהנות מפירות יבשים וסוגי אגוזים. החג יכול להיות צבעוני ובריא אם רק נהיה יותר מודעים למה שאנו בוחרים לקנות ולהגיש לילדים ועל אף שהעין נמשכת באופן טבעי לצבעים החזקים וליופי החיצוני, חשוב להשתמש בידע שבידינו ולהבין שלא כל הנוצץ הוא זהב.