אמא של נעמה בת ה-8 ישבה מולי וסיפרה כך: ״אני ממש מודאגת, נעמה שהיא ילדה מדהימה מכל הבחינות, לא מפסיקה לאכול והמצב החמיר משמעותית מתחילת המלחמה. אני כבר רואה איך הבטן שלה הולכת וגדלה ואני מודאגת מהבריאות שלה אבל בעיקר חוששת שהעליה במשקל תפגע בה מבחינה חברתית. למרות שהיא אוכלת ארוחות משביעות, היא ממשיכה לחפש את עצמה במטבח ובעיקר מטריד אותי שמהרגע שהיא חוזרת הביתה, היא הולכת שוב ושוב למטבח ובכל פעם לוקחת עוד משהו לאכול. אני חוששת שמדובר באכילה רגשית״.

אז איך באמת מזהים אכילה רגשית ומבדילים בינה לבין אכילה מוגזמת מסיבות אחרות, והאם נרצה להיפטר מיד מהאכילה הרגשית? (ספוילר – לא בטוח בכלל)

מהם הסימנים שיעזרו לנו לזהות שמדובר באכילה רגשית?

  • למרות שהילד מקבל ארוחות סדירות ומשביעות בכל זאת הוא ממשיך להגיד שהוא רעב.
  • יש יותר צורך באוכל אחרי סיטואציות רגשיות שונות (למשל אחרי מריבה עם חבר).
  • האכילה מתגברת במצבי שיעמום, לחץ, עצב וכדומה.
  • האכילה מתגברת בימים בהם יש יציאה מהשיגרה.

האם מדובר ברעב ״אמיתי״ או באכילה רגשית?

קודם כל חשוב להבין שגם באכילה רגשית תחושת הרעב היא אמיתית מאוד ומורגשת כרעב גופני, למרות שהרעב הוא לא למזון ולקלוריות אלא לצורך רגיעה ול״קירקוע״ שהאוכל מביא איתו. כך למשל עכשיו בתקופת המלחמה שבה נכתבת כתבה זו, האוכל יכול לשמש כעוגן פיסי המחבר לתחושת הנאה ורגיעה בתוך המציאות המתוחה והעצובה. זאת הסיבה שלא יעזור שנגיד לילדים שהם לא רעבים, כי הם בהחלט מרגישים את הרעב מבפנים, ואם ננסה להכחיש אותו זה רק יגרום להם להרגיש חוסר נעימות ויוביל אותם לחשוב שלא מאמינים להם, לא מבינים אותם ובעיקר שלא תומכים בהם.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות עם כל הרעב הזה?

לעיתים קרובות ההורים המודאגים היו רוצים להכחיד את האכילה הרגשית כדי שלא תוביל לפגיעה בריאותית או להשמנה. אבל חשוב לקחת בחשבון שהילדים משתמשים באכילה כפיתרון ולצורך הקלה רגשית. אם ניקח אותו מהם בלי למצוא חלופה מרגיעה אחרת זה עלול לפגוע בהם. לכן במקום להילחץ מהאכילה ולהוסיף עוד מתח על הקיים, כדאי להתמקד בלעזור לילדים למצוא דרכים נוספות לוויסות רגשי.

הצעד הראשון למציאת הדרכים להרגעה מתחיל בהעלאת המודעות שלכם למצבים השונים בהם מתרחשת האכילה המופרזת. התבוננו מבלי להתערב למשך תקופה של כשבוע-שבועיים בהתנהגויות האכילה של הילדים וזהו את ה״טריגרים לאכילה״, כלומר את המצבים הנפוצים שמובילים את הילדים להשתוקקות לאוכל. אחרי שמיפיתם אותם, הציעו להם במצבים דומים פעילויות חלופיות במקום אכילה. אגב, אין צורך לשתף את הילדים במה שזיהיתם (בפרט בגילאים הצעירים) אלא רק להוביל אותם לחלופות אחרות. 

5 דברים שיכולים לעזור לילדים להרגע

מס׳ 1:  אם יש באפשרותכם להקדיש לילדים תשומת לב הורית ממוקדת כבר תשיגו בכך בכך משהו נפלא. ילדים שואבים המון כוח מנוכחות אוהבת של מבוגר ש״רואה אותם באמת״ כלומר מתייחס אליהם, מדבר איתם בגובה העיניים, משחק איתם במשחק כלשהו ונמצא איתם מתוך נוכחות מלאה. אפילו זמן קצר יכול לחולל רגיעה מופלאה. זיכרו שאתם מכירים את הילד שלכם ולכן יש סיכוי טוב שאתם יודעים יודעים מה הוא אוהב ולאיזה פעילויות הוא מתחבר. השתמשו בידע הזה על מנת להציע לו אפשרויות שונות, כולל פעילויות חדשות שנראה לכם שיש סיכוי שיתחבר אליהן.

מס׳ 2: מגע גופני הוא דבר מאוד מרגיע בפני עצמו. חיבוק, ליטוף או ישיבה צמוד לאמא/אבא מעלים את הפרשת הורמון האוקסיטוצין, שיש לו תפקיד בחיבור רגשי, שיפור ההרגשה והרגעה כללית. 

מס׳ 3: תנועה ופעילות גופנית מכל הסוגים יתרמו להרגעה על ידי הפרשת אנדורפינים במוח, חומרים מעלי מצברוח ומרגיעים. אפשר להפעיל את הילדים או לעשות יחד איתם פעילות בכל דרך שתעלו על דעתכם, כולל ריקוד, קפיצות, תופסת, משחקי כדור ועוד ועוד. מול סרטוני יוטיוב או סתם כך בסלון, בחצר או בגינת המשחקים.

מס׳ 4: כל פעילות יצירתית מהנה שמסיחה את הדעת תעבוד נהדר. לדוגמה ערכות יצירה, פיסול בחימר או בפלסטלינה, הדבקה, צביעה וכדומה. בחיפוש מהיר באינטרנט וברשתות החברתיות אפשר למצוא בלי סוף רעיונות ליצירה עם ילדים. התכוננו מראש, חפשו רעיונות וקנו הביתה חומרי יצירה לשימוש בעת הצורך. 

מס׳ 5: מוסיקה – האזנה למוסיקה עם או בלי תנועה, שירה משותפת או נגינה יכולים להרגיע ולהעלות מצברוח באופן מהיר ומיידי.

לסיכום

אם אתם חוששים שיש לילדים שלכם אכילה רגשית מתמשכת ושהיא עלולה להוביל לבעיה, אל תתרכזו בטיפול ישיר בה, אלא עיזרו לילדים לארגן פעילויות חלופיות מרגיעות ובכך תוכלו לא רק להפחית את האכילה עצמה אלא גם לעזור להם להרגע ולהתנהל טוב יותר בתקופות לחוצות.

מוזמנים ומוזמנות לשמוע עוד על תזונה נכונה ולקבל שלל טיפים בפודקאסט תזונה בריאה שנועד לעזור לכם לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בנוגע לתזונת הילדים והמשפחה. הפודקאסט בהנחיית יעל חן-רביע וענת תבור, כל אחת מאיתנו דיאטנית קלינית לילדים ומשפחה מעל 25 שנה.