כל הורה שמתמודד עם עודף המשקל של הילד יודע היטב שמערכת היחסים סביב האוכל והאכילה היא נושא רגיש מאוד. טעויות במסרים לילד ובהצבת גבולות באוכל עלולות להפוך למאבקי אכילה ולהוביל להחמרת המצב. ברור שבכוונת ההורה לעזור לילד, אבל לעיתים קרובות קורה שעל אף הכוונות הטובות ההורים עלולים רק להחמיר את המצב.

אני רוצה להציג בפניכם כמה טעויות נפוצות של הורים בנושא זה, בהן אני נתקלת לעיתים קרובות, ושכדאי לכם מאוד להימנע מהן.

טעות מס׳ 1: ליצור רגשי אשמה אצל הילד על התנהגויות אכילה לא טובות

ברגע שההורים רואים איך הילד מגזים שוב ושוב בכמויות או מבקש לאכול מזון לא בריא הם עלולים להיות מתוסכלים מאוד ולהעביר לילד תחושה שההתנהגות שלו לא בסדר. ולא חשוב אם המסרים מילוליים או מועברים דרך מבטים והבעות פנים.

הילד שמודע היטב לתחושת הביקורתיות ולחוסר האמון בו מתחיל להאמין שהוא באמת לא מסוגל לשלוט בעצמו, דבר שמוביל להקטנת המסוגלות של הילד ולאמונה שמגשימה את עצמה. בסופו של דבר זה רק מייצר חוסר יכולת להצליח בטווח הארוך. בנוסף לכך לעיתים קרובות תחושות אשמה מצד הילד מובילות אותו לאכול בהיחבא וללא ידיעת ההורים.

נסו להיות מודעים ככל האפשר למסרים שאתם מעבירים לילד והעדיפו להתייחס דוקא להצלחות שלו במקום לכישלונות.

טעות מס׳ 2: להעיר לילד על האכילה שלו מול אנשים אחרים

כשנמצאים מחוץ לבית קורה שהילד מגזים באכילה או לוקח איזשהו אוכל שלא בדיוק מומלץ עבורו, וההורים המודאגים מעירים לו על בחירתו בלי להתייחס לכך שיש אנשים נוספים מסביב. בניגוד להוריו, הילד מודע היטב לכך שאחרים שומעים את ההערות ומרגיש מושפל בעקבות זאת. תחושות ההשפלה והבושה לא תורמות לשיפור אלא להיפך, רק מורידות את היכולת שלו להתמודד ביעילות עם המצב.

לכן היזהרו מאוד מהערות פומביות, בפרט אם הילד כבר רגיש בנושא המשקל שלו. תוכלו לקרוא עוד על הנושא בכתבה ״משקל הבושה״.

טעות מס׳ 3: לנזוף בילד או לכעוס עליו בגלל שהוא אוכל לא נכון

לעיתים קרובות הורים מתוסכלים, שמרגישים שאין ביכולתם להשפיע על הילד, מתחילים להגיב בכעס על התנהגויות אכילה לקויות של הילד. אלא שהכעס שלהם רק מייצר אצלו תגובות שליליות. ראשית, הוא גורם לו להרגיש רע עם עצמו ומוביל אותו לכעוס בחזרה על ההורים, דבר שמקלקל את מערכת היחסים בינם לבין הילד. שנית, הילד עלול להפנים את הכעס, להזדהות איתו, ואז לכעוס ולשנוא את עצמו בהמשך. אותה שנאה פנימית מובילה בהמשך למאבקים פנימיים מתסכלים שרק גוזלים אנרגיה ומכשילים את ההתמודדות שלו עם בעיות האכילה לאורך הזמן.

הדבר הנכון ביותר לעשות הוא להימנע ככל האפשר מכעס ולהעביר את המסרים לילד בדרך קונקרטית ורגועה.

טעות מס׳ 4: להשוות לאחרים שאוכלים טוב יותר

לעיתים קורה שההורים מסתכלים על ילד אחר שההתמודדות שלו עם נושא המשקל והאוכל היא הרבה יותר פשוטה ומשווים אליו את הילד שיש לו בעיות אכילה ומשקל. ההשוואות הללו מתסכלות אתכם כהורים וגורמות לילד להרגיש נחות ולא מוצלח.

במקום זאת, זיכרו שלכל ילד יש את החוזקות שלו במקביל לצדדים היותר מאתגרים. יהיה לכם קל יותר לעזור לו אם תאמרו לעצמכם שהאוכל הוא רק זירה אחת של התמודדות עם אתגרי החיים ושאין סיבה שקשיים בנושא זה יצבעו בשחור את כל התפיסה שלכם על היכולות שלו.

נסו להתבונן על הילד שלכם באופן הרחב ביותר והדגישו בפני עצמכם את הצדדים המוצלחים שלו ואת אותם מקומות בהם הוא כן מצליח ומוצלח. ככל שתראו את הילד באופן חיובי יותר כך תשדרו לו (גם בלי מילים) את ההערכה שלכם כלפיו ותעלו את תחושת המסוגלות העצמית שלו, שתוביל אותו עם הזמן לשיפור יכולת ההתמודדות שלו בנושא האוכל.

טעות מס׳ 5: להפלות מול האחים/החברים בארוחה

נסו להיכנס לרגע לנעליים של הילד ולשמוע את המשפט – ״לו מותר אבל לך לא!״.

דבר זה גורם לילד להרגיש שהוא מופלה לרעה מול אחרים, לפקפק בעצמו ולחשוב שאנחנו אוהבים אותו פחות מהאחרים. גם אם הילד חכם מאוד, לא מעניין אותו ההגיון שבהגבלה ומבחינתו הוא רואה רק את הפגיעה שבכך.

לכן הקפידו להציב לילד בדיוק את אותם הגבולות כמו של כל אלה שנמצאים מסביבו באותו הזמן ואל תחריגו אותו מהכלל.

בשורה התחתונה

למרות שתפקיד ההורים הוא להציב לילד גבולות מתאימים סביב נושא האוכל, חשוב להבין היכן בדיוק הם עוברים ולא להציב אותם במקומות הלא-נכונים כי הדבר רק עלול לגרום לנזק. ככל שתהיו מודעים יותר לכל הרגישויות שסביב הנושא כך תוכלו להבין טוב יותר מה עליכם לעשות כדי להועיל באמת.

יש עוד המון מה לעשות כדי לשפר את ענייני האוכל ואתם מוזמנים לקרוא עוד על הנושא בכתבות אחרות כאן באזור הבלוג שבאתר וגם להיכנס לערוץ היוטיוב שלי לסרטוני טיפים קצרים ומועילים.

במידה ואתם זקוקים לעזרה פרטנית אתם מוזמנים לפנות אלי לייעוץ, וכמובן שאתם מוזמנים לשתף הורים נוספים שנראה לכם שהכתבה עשויה לעזור להם. פשוט שילחו קישור של הכתבה לווטסאפ שלהם.