״הבת שלי חיה מהאוויר, אני באמת לא יודעת מה לעשות עם זה כבר. האוכל מעולם לא עניין אותה במיוחד, אבל עכשיו בחופש הגדול ועם היציאה מהשיגרה המצב התדרדר עוד יותר. אני ממש מודאגת ורק מנסה לגרום לה לאכול. לא חשוב מה, העיקר שתאכל. אבל שום דבר לא עובד לי״… 

ככה סיפרה לי עם דמעות בעיניים אמא של אלה בת הארבע, שחיפשה דיאטנית קלינית לילדים ולכן פנתה אלי לעזרה בנוגע אליה. ובאמת, אי-אכילה יכולה להדאיג את ההורים הרבה יותר מעודף אכילה, ובצדק, כי אוכל משמעו חיים, וכשהילד לא אוכל מדובר על דאגה קיומית של ממש.  

רק כדי להבהיר, כשאני כותבת ״סרבן אכילה״ אני מתכוונת לילד שפשוט לא רוצה לאכול או יותר נכון ממעט מאוד בכמויות המזון. וזאת בניגוד ל״בררן אכילה״, שהוא מצב בו הילד אוכל רק מזונות מאוד ספציפיים, ולא מוכן לגוון בסוגי המזון, וזה כבר סיפור אחר שעומד בפני עצמו. לעיתים די קרובות קורה ששתי הבעיות משולבות זו בזו, ואז כמובן מורכבות הבעיה עולה, אבל בכל מקרה שתי הבעיות ניתנות להקלה משמעותית כאשר עובדים נכון עם הילדים.

אז אם הילד שלכם הוא סרבן אכילה כרוני ואתם מודאגים בגללו, יתכן שגם אתם נופלים לאותן הטעויות שמפורטות כאן וחשוב שתהיו מודעים אליהן.

טעות מס׳ 1: לתת לילד לאכול כל מה שבא לו

כאשר הילד לא אוכל כראוי ההורים מוכנים לכל, העיקר שיכניס משהו לפה. לכן הם מאפשרים לו גישה חופשית לנישנושים וממתקים. אלא שמזונות אלה מגרים הרבה יותר את חוש הטעם ומייצרים רצון לאכול מהם עוד, ומהצד השני סותמים את התיאבון וגורמים לילד לאכול עוד פחות מהמזונות המזינים, שהטעם שלהם לרוב יותר ״חיוור״. יוצא שהילדים מתרגלים לאכול בעיקר מזונות נישנושיים ובסוף סובלים עוד יותר מתזונה לקויה וממחסורים תזונתיים. 

כדי לצאת מהמעגל הזה, חשוב לא לחשוש מכך שהילד ״ימות ברעב״ ולא להתפתות לתת לו את המזונות המזיקים. במקום זאת הציעו לו את המזונות המזינים, מהמבחר שהוא מוכן לאכול ממנו, והציבו גבולות ברורים בנוגע לנישנושים ולממתקים.

טעות מס׳ 2: ללחוץ או לאיים על הילד 

למרות שבימינו כבר לא קורה שמכריחים ילדים לאכול בכוח, אבל קורה שכשהילד מסרב לאכול ההורים לוחצים עליו ואף מאיימים עליו בכל מיני איומים כדי לגרום לו לאכול, מה שמוביל לכך שכל ההתנהלות סביב האוכל והאכילה מלווה במתח ובלחץ. דבר זה מוריד עוד יותר את כמות המזון שהילד יהיה מסוגל לאכול. גם אם הצלחתם לגרום לו לקחת עוד כמה ביסים ברגע נתון, הרי שזה בוודאי לא תורם לשיפור המצב בטווח הארוך. לכן אם זה במקרה לא היה ברור לכם עד כה, דעו שטקטיקות כאלו רק גורמות לילדים לשנוא עוד יותר את כל מה שנוגע לאוכל ואכילה.

טעות מס׳ 3: לתת פרסים על אכילה

לעיתים קרובות סרבן האכילה הצעיר הוא חובב נלהב של ממתקים וחטיפים מסויימים, וההורים מתנים את קבלתם באכילת מזונות אחרים מזינים יותר, בסגנון ״אם תאכל את הקציצה תקבל שוקולד״. הבעיה היא שגם אם השיטה עובדת (לפעמים) בטווח הקצר, הרי שבטווח הארוך היא מחמירה את סרבנות האכילה, וזאת מכיוון שבתפיסה של הילד האוכל שיש ״לצלוח״ אותו בדרך לממתק האהוב הופך להיות עוד יותר מאוס בעיניו, והממתק הופך להיות עוד יותר נחשק בעיניו. יוצא שעם הזמן שיטה זו רק מובילה להתקבעות הסרבנות ולרתיעה מהמזונות המזינים.

טעות מס׳ 4: להציע אוכל לעיתים קרובות

כשהילד לא אוכל כמו שצריך, יש לנו תחושה שאם נציע לו לאכול לעיתים קרובות, בחלק מהפעמים הוא יסכים לאכול, ובכך נדמה לנו שכמות המזון שהוא יאכל תעלה. אלא שזאת טעות גדולה, כי ככל שתאפשרו לו לאכול לעיתים יותר קרובות, כך הוא לא יהיה אף פעם רעב באמת, ולא תהיה לו מספיק מוטיבציה גופנית פנימית לאכול ארוחה של ממש. טקטיקה כזאת מובילה דוקא למצב שבו הילד אוכל עוד פחות, ולכן בשום אופן אל תנקטו בה. במקום זאת, רווחו את הזמנים שבהם אתם מציעים לילד לאכול (כל דבר מאכל) כדי לעזור לו לפתח תחושת תיאבון וכך באופן טבעי הוא יאכל יותר במהלך הארוחות.

טעות מס׳ 5: ״אם הוא לא אוכל, לפחות שישתה מיץ טבעי״…

הורים מודאגים שרואים שהילד שלא אוהב לאכול דוקא מתלהב משתיית מיצים, סבורים שהמיץ יעזור לו להכניס עוד קצת קלוריות לגוף. לכן הם מאפשרים לו לשתות מיץ, תרכיזים ממותקים וכדומה. אבל חשוב להבין שלילד הלא-אכלן, שגם כך הקיבה שלו קטנטנה, הדבר פשוט סותם את התיאבון. זה קורה בגלל שהשילוב של הסוכר עם כמות הנוזלים הגדולה מייצר תחושת שובע מוטעית ומוביל לכך שהוא לא יהיה מסוגל לאכול כראוי. זאת הסיבה שלא מומלץ בכלל לתת שום שתיה ממותקת (גם לא טבעית) אלא רק מים.

לסיכום

לעיתים קרובות קורה שמבלי להיות מודעים לכך ומתוך הכוונות הכי טובות, אנחנו דוקא מחמירים ואפילו מקבעים סרבנות אכילה, דרך נקיטה באסטרטגיות מוטעות. אלו מובילות ברוב המקרים לתחנונים עקרים על כל ביס, מאבקים ואף אובדן שליטה במצב. אם תבדקו את עצמכם בהתאם למה שהעליתי בכתבה ותשנו את הטקטיקות המוטעות, אני מבטיחה לכם שתוכלו לשפר משמעותית את המצב.

הצעד הבא 

שתפו את המאמר גם עם סבא וסבתא ועם החברים. ואם אתם רוצים לקבל עוד ידע מועיל, מתכוני בריאות, וכלים מעשיים וטיפים שיעזרו לכם לגדל אכלנים בריאים, כנסו להאזנה גם לפודקסט תזונה בריאה לילדים (״הכל על תזונת ילדים״).

אם עדיין לא הורדתם, אפשר להוריד כאן בחינם ובאהבה את המדריך להורים "כן משחקים עם אוכל" – שיעזור לילדים שלכם להכיר מזונות שונים דרך משחק ובאופן קליל וכיפי.

כמובן שאם המצב כבר יצא משליטה ואתם חשים שקשה לכם להתמודד עם זה לבד מומלץ לפנות לדיאטנית קלינית לילדים המומחית לנושא ולהתייעץ איתה. אם תרצו ניתן לפנות גם אלי, שילחו אלי הודעת ווטסאפ ונתאם שיחה קצרה להסבר על אפשרויות הליווי.