דמיינו ערב שגרתי בבית. כולם יושבים סביב שולחן האוכל. בן החמש שסיים את הטוסט בוהה בצלחת שלו, מזיז קצת את הירקות עם המזלג, ודוגם ביס קטנטן מהמלפפון. אמא אומרת: ״אם תאכל עוד 3 רצועות של מלפפון ותסיים את העגבניה, תוכל לשחק עוד 15 דקות באייפד אחרי הארוחה.״
מצבים כאלה מוכרים היטב להורים רבים שמתמודדים עם סרבנות ובררנות אכילה אצל ילדיהם.
בהתחלה זה נראה כמו פתרון יעיל כי הרי נכנס עוד ביס. אמנם זה דרש מאיתנו ההורים קצת מניפולציות, אבל אנחנו רוצים להיות הורים טובים ולכן עושים כל מה שאפשר כדי שהילדים יכניסו לגוף עוד משהו בריא… אלא שבפועל, זה בדיוק הרגע שבו מתחיל משא ומתן סביב האוכל, שלרוב ישפיע לרעה על מערכת היחסים של הילדים בנושא האוכל לאורך הזמן.
״אם תאכל תקבל פרס״: מה אנחנו בעצם מלמדים?
הורים רבים משתמשים בפרסים מתוך כוונה טובה: לעודד ילדים לאכול מזונות מזינים או לפחות לנסות אותם. אבל המסר שנקלט אצל הילדים מורכב הרבה יותר.
במקום ״האוכל הזה טוב לי״, הילדים עלולים ללמוד ש:
- אוכל בריא הוא מטלה מבאסת שצריך לעבור כדי לקבל משהו טוב יותר
- ירקות, חלבון או ארוחה מזינה הם רק שלב בדרך לתענוג האמיתי (קינוח, מסך, פעילות מהנה)
- מי שמתמקח – מרוויח יותר (ואז השוחד בהמשך יצטרך להיות אטרקטיבי יותר ויותר)
כך נוצר מצב שבו האוכל הבריא מאבד את מקומו הטבעי, והופך להיות אמצעי לחץ על ההורים או עיסקת מקח וממכר.
מה אומר המחקר על פרסים באכילה?
מחקרים בתחום הפסיכולוגיה של האכילה מצביעים על כך ששימוש בפרסים (כמו קינוח או תגמול בצורת פעילות מהנה), כדי לעודד אכילה של מזון מסוים, עלול להפחית את ההעדפה הפנימית למזון הזה לאורך זמן, ואף להיפך – לגרום לו להיות מאוס ולא אטרקטיבי בהשוואה למזונות אחרים.
במילים אחרות:
כאשר ילדים לומדים לאכול ״כדי לקבל משהו טוב״, היכולת שלהם ליהנות מהאוכל הזה בפני עצמו ולהקשיב לרעב, לשובע ולתחושות הגוף שלהם רק נחלשת. ואם לא די בכך, המחקרים מצביעים על קשר בין שימוש תכוף בלחצים או תגמולים סביב אוכל לבין סיכון גבוה יותר לאכילה רגשית או לקונפליקטים סביב אוכל בגיל מאוחר יותר. כלומר לאורך זמן, התנהלות כזו עלולה לתרום להתפתחות של בעיות אכילה אצל ילדים וליצור מתח סביב הארוחות.
למה זה כל כך מפתה להשתמש בפרסים?
חשוב לומר את האמת – זה עובד. לפחות בטווח הקצר.
ילד שאומר ״לא בא לי לאכול ירקות״ ולעיתים קרובות מקבל תגמול על כל ביס, לפעמים יאכל יותר. ולכן הרבה הורים נגררים לשיטה הזו מתוך דאגה, עייפות או רצון ״להכניס לגוף של הילד את מה שבריא לו״.
אבל המחיר מתברר מאוחר יותר – כשהשיח סביב אוכל הופך לשיח של משא ומתן, שכנוע ותלות בפרסים, והאוכל האיכותי והטוב מקבל מעמד של מטלה מבאסת.
אז מה כן עושים?
המטרה איננה לוותר על גבולות או לצפות שילדים תמיד יאכלו בהנאה כל דבר, אלא לשנות את נקודת המבט סביב השולחן:
- להפריד את האוכל מתנאים ועסקאות
- לאפשר בחירה מתוך מה שמוגש, בלי לחץ
- לשבת יחד ולהדגים איך אתם ההורים אוכלים מהמזון מתוך הנאה
- ללמד את הילדים ליהנות מאכילת המזון הבריא, ועצם ההנאה מהאכילה תהיה התגמול
לסיכום
הכוונה שלנו כהורים היא לעודד ילדים לאכול מגוון, ליהנות מאוכל ולפתח הרגלים בריאים. אבל כשאוכל הופך ל״מטבע״ במשא ומתן, אנחנו עלולים לקבל בדיוק את ההיפך. יש דרכים מגוונות ללמד ילדים ליהנות מאוכל בריא, אבל פרסים הם לא הדרך. כאשר יוצרים חוויה חיובית סביב הארוחה ללא התניות ופרסים, קל יותר להגיע למצב בו יוגש אוכל בריא והילדים יהיו גם מוכנים לאכול ממנו. שולחן האוכל צריך להישאר מקום פשוט של אכילה מתוך הנאה, תיאבון בריא וצורך פנימי של הגוף, דרך קשר טוב עם ההורים וקיום שיגרה, בלי עסקים, בלי תנאים ובלי ״אם תאכל אז…״.
מוזמנים ומוזמנות לשמוע עוד על תזונה נכונה ולקבל שלל טיפים בפודקאסט תזונה בריאה, שנועד לעזור לכם לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בנוגע לאוכל בריא, תזונת הילדים והמשפחה. הפודקאסט בהנחייתי, דיאטנית קלינית לילדים ומשפחה עם שנים רבות של נסיון בתחום.
