ליאת, אמא של לירן, סיפרה לי שלירן אוהב רק מאכלים מאוד ספציפיים של ילדים כמו שניצל, המבורגר, פסטה וכד׳, ובכל פעם שהם מתארחים אצל הסבתות הן מכינות לו במיוחד מנה נפרדת. ליאת מאוד רוצה שלירן יגוון קצת באוכל, אבל הוא בשלו – מתעקש רק על מה שהוא רגיל ואוהב. היא סיפרה שמהרגע הראשון היא הכינה לו את המאכלים שנראו לה הכי מתאימים לילדים והגישה לו רק אותם, מתוך המחשבה שזה מה שילדים אמורים לאכול, אבל עכשיו כשהוא גדל הוא נעול רק עליהם, וזהו…
ליאת עשתה את אחת הטעויות הקלאסיות שעושים הורים – והיא להאמין שילדים צריכים לאכול מזון שונה משל המבוגרים. ובאמת, הורים רבים בישראל פשוט לא מציעים לילדים מאכלים שנתפסים בעיניהם כ״אוכל של מבוגרים״ (זאת, אגב, בניגוד למדינות אחרות כמו למשל צרפת, בה מגישים לילדים בדיוק את מה שההורים אוכלים, ולא מאמינים אף לרגע שגבינת רוקפור בשלה או עוף ביין הם מאכלים שלא מתאימים לילדים). כמובן שזאת טעות גדולה, מכיוון שכשמגישים לילדים רק ״אוכל של ילדים״, כלומר אוכל במגוון מצומצם, בתיבול חסר דמיון ובגוונים ספציפיים בלבד, זה גורם להרבה ילדים לקבע את העדפות הטעם שלהם ומוביל לאכילת מגוון מצומצם לאורך כל הילדות, ולפעמים גם עלול ללוות אותם להמשך החיים.
אז מה הדבר הנכון לעשות?
מחקרים שנעשו על חשיפה מוקדמת למזון והעדפות טעם הוכיחו שככל שמציעים לילדים מגוון רחב יותר של מזונות, בטעמים, צבעים ומרקמים מגוונים, ומתמידים בכך מתחילת החיים ולאורך כל הילדות, כך הם יהיו פתוחים יותר לטעמים חדשים ויש סיכוי גבוה יותר שיאכלו באופן מגוון.
לכן, תנו לילדים לאכול ולהתנסות בכל מה שאתם עצמכם אוכלים ותתמידו בכך לאורך כל הדרך.
ומה עם לירן?
הנה ״טריק״ שהצעתי לאמא של לירן להשתמש בו, וזה עבד לה מעולה כעבור זמן די קצר.
ביקשתי ממנה לשבת ביחד עם לירן לארוחה משותפת, באווירה נעימה וללא לחץ, ולבחור מאכל מסויים שהיא רוצה שלירן ילמד לאכול. הסברתי שהמאכל צריך להיות שונה במקצת ממה שלירן רגיל לאכול, אבל לא משהו מאוד מוזר ויוצא דופן מבחינתו, אלא כזה שמזכיר מאכל שהוא כבר אוהב. ביקשתי גם שלא תגיש לו את זה לצלחת שלו ולא תדבר על כך שהיא רוצה שלירן יאכל ממנו, אבל חשוב שתראה לו עד כמה היא בעצמה נהנית לאכול אותו.
ובאמת ליאת עשתה זאת כמה וכמה פעמים וראה זה פלא – בפעם השישית בערך לירן הסתקרן וביקש לטעום ביס קטן. לפי הנחייתי ליאת לא אמרה שום דבר אלא רק נתנה לו לטעום, והמשיכה לשוחח איתו כאילו לא שום דבר לא קרה. אחרי הפעם השלישית שלירן טעם ממנו הוא כבר ביקש מנה קטנה משל עצמו וכך המאכל נכנס לרשימת המועדפים. בדרך זו (ובדרכים נוספות) מבחר המזונות שהוא אוכל עלה פי שלוש כעבור כמה חודשים, והוא עדיין ממשיך להרחיב את המגוון שלו.
אז נכון, צריך פה גם:
- השקעה וסבלנות
- ליצור אווירה נעימה ורגועה
- למצוא נושאים לשוחח עליהם עם הילד שלא קשורים לאוכל
- להניח את כל שאר העיסוקים לחצי שעה ולשבת ולאכול ביחד עם הילד (ולא להושיב אותו לבד מול הצלחת)
וגם צריך לקחת בחשבון שזה עלול לא לעבוד, ושבמקרה שלכם משהו אחר דוקא יוביל לשינוי.
ולסיום – האם זה שווה את ההשקעה?
את זה רק אתם תוכלו להחליט עבור עצמכם ועבור הילד שלכם.
ליאת, אמא של לירן אמרה בסוף התהליך שעברנו שזה היה שווה כל רגע 🙂
ועכשיו אליכם
אם אתם זקוקים לעזרה בנושא מגוון המזון של ילדכם אתם מוזמנים ליצור איתי קשר ואשמח להציע לכם ליווי אישי, שכולל לא רק שפע של רעיונות מועילים, אלא גם הסדרה של בעיות שונות בנושאי האכלה ואכילה.
מוזמנים ומוזמנות לעוד מגוון טיפים ואוכל בריא, מתכונים בריאים, ושלל נושאים חשובים בפודקאסט תזונה בריאה (בהנחיית יעל חן-רביע וענת תבור, כל אחת מאיתנו דיאטנית קלינית מומחית לילדים מעל 25 שנה). הפודקסט נועד לעזור לכם לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בנוגע לתזונת הילדים והמשפחה.