הרבה הורים שמתמודדים עם עודף משקל אצל ילדים, או בעיות אחרות כמו בררנות וסרבנות אכילה מאמינים שאם ידברו על זה מספיק, יזכירו שוב ושוב, יסבירו למה לא כדאי להגזים בכמות, יגידו שסוכר זה ״רעל״ וכו׳ וכו׳ – זה יזיז משהו אצל הילד. הדאגה אמיתית, הרצון לעזור ברור, והתקווה היא שבסופו של דבר אם רק יבין הוא יקח אחריות ויתנהל אחרת. אלא שבפועל, הערות ואזהרות סביב אוכל לא מובילות לשינוי הרצוי, ולעיתים קרובות אפילו מייצרות תוצאות הפוכות.
אז מה הבעיה בהסברים ודיבור על אוכל?
זה לא שאין טעם להעביר לילדים מידע בנושא תזונה בריאה. אלא שילדים לא זקוקים לעוד ועוד הסברים כדי לדעת שממתקים, חטיפים ואכילה בכמויות גדולות הם לא בריאים ומובילים לעודף משקל. בינינו – המסרים האלה נמצאים סביבם כל הזמן. הקושי האמיתי לא טמון בהבנה של התאוריה אלא ביכולתו ליישם את מה שהוא יודע בשטח.
חשוב להבין שוויסות רגשי הוא מרכיב מרכזי במניעת אכילה רגשית, יכולת הקשבה לגוף ודחיית סיפוקים (במקום היענות מיידית למזון הטעים והמספק) הם כישורים שמתפתחים בהדרגה ולאורך שנים. בינינו, גם המבוגרים מתקשים לעיתים קרובות לפעול על פי ההגיון (ראו ערך זריקות הרזיה). לכן הציפייה מילד לנהל לאורך זמן את האכילה שלו מתוך מחשבה על המשקל או הבריאות ועם תכנון לטווח ארוך, פשוט לא ריאלית ולרוב לא תואמת את שלב ההתפתחות שלו, אפילו אם נראה לנו שהוא ״מאוד בוגר״.
מה הילדים שומעים כשאוכל הופך לנושא מרכזי
כאשר אוכל וכמויות נמצאים שוב ושוב במוקד השיח, הנושא מאבד את מקומו הנכון בחיים ואת הפשטות שבה אמורים להתנהל בנושא, והופך למקור של מתח וביקורת. גם בלי שנאמר זאת במפורש, הילדים מגיעים מהר מאוד למסקנה שלא רק שיש בעיה בגוף שלהם, אלא שהם גם לא מצליחים לשלוט בעצמם ושאי אפשר לסמוך עליהם ליד אוכל. צרה נוספת שנלווית לדיבורים על נזק ממזונות שונים היא הסיכון לפתח חרדה מאוכל.
השלכות התנהגותיות מזיקות של שיח מרובה על אוכל
שיח חוזר סביב האוכל, במיוחד אם הוא ביקורתי, עלול להוביל לאכילה בסתר (דבר שצריך להדליק נורה אדומה) ואף להעמיק בעיות אכילה אצל ילדים, לתחושות בושה ואשמה, לפגיעה בדימוי הגוף ובהמשך להתפתחות של מעגלי דיאטות ולתיסכול גדול מכך ש״הגוף המבאס שלהם״ או בררנות האכילה שלהם לא משתנה כפי שכולם מצפים.
כאשר השיח סביב האוכל הופך מתמשך וביקורתי, הוא עלול להעמיק תהליכים של השמנה אצל ילדים במקום לצמצם אותם, או להוביל להתבצרות וסירוב לשתף פעולה ולהתנסות באוכל מגוון ובריא יותר. כל אלה עלולים ללוות ילדים גם שנים קדימה, הרבה מעבר לשאלה מה וכמה הם אוכלים עכשיו.
אז איך נוכל לעזור לילדים להוריד במשקל ולשפר את הרגלי האכילה שלהם?
ילדים זקוקים לפחות דיבורים וליותר תנאים חיצוניים שמאפשרים אכילה מאוזנת, רגועה ומותאמת לגיל. לכן במקום להתמקד בדיבורים, הסברים והגבלות ניתן להשפיע על האכילה של הילד בדרכים עקיפות. התחילו בהתבוננות מעמיקה של מה שעובד טוב ומה פחות בשיגרה היומית ובסופי השבוע. בידקו את הרגלי האכילה ואת מגוון המזון שאתם מגישים בבית, שימו לב לאופן האכילה ולסביבת האכילה, בדקו איזה מסרים עוברים בבית, שימו לב לדוגמה האישית שלכם, לסדר הארוחות ולכל מה שקשור לאוכל ולהרגלי האכילה. רק אחרי שתבינו מה קורה בפועל תוכלו לעזור על ידי שיפור ההרגלים באופן עדין ובעיקר דרך מה שאתם יכולים לשפר בעצמכם מאחורי הקלעים, ובלי הרבה דיבורים. כל זאת מבלי להפוך את נושא האוכל ל״אישיו״, שרק מוביל להתנגדויות ומעכיר את האווירה.
לסיכום
שינוי בהרגלי אכילה של ילדים לא מתחיל מעוד הסברים, הערות או אזהרות אלא מהבנה עמוקה יותר של ״מערכת ההפעלה״ של הילדים, הפחתת הלחץ סביב האוכל והעברת האחריות למקום שבו היא יכולה להיות מוחזקת בביטחה – דרך שינוי הסביבה, השיגרה והבניית גבולות הוריים נכונים. רק כשמורידים את האוכל ממרכז השיח הביקורתי ומחזירים אותו למקום הטבעי שלו בחיים, מתאפשר שינוי אמיתי לאורך זמן שתומך לא רק במשקל אלא גם בדימוי הגוף ובהתייחסות של הילדים לנושא האוכל והאכילה לאורך זמן.
מוזמנים ומוזמנות לשמוע עוד על תזונה נכונה ולקבל שלל טיפים בפודקאסט תזונה בריאה, שנועד לעזור לכם לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בנוגע לאוכל בריא, תזונת הילדים והמשפחה. הפודקאסט בהנחייתי, דיאטנית לילדים ומשפחה עם שנים רבות של נסיון בתחום.
