״אני נראית ממש שמנה בשמלה הזאת…״
״אחרי החגים אני חייבת דיאטה…״
״אני לא הולכת לים עד שאני לא מורידה את הבטן הזאת״
אומרת אמא ומסתכלת במראה.
הבת שלה, שנמצאת בסביבה, מקשיבה. אולי היא לא תגיב, אבל בלי שנשים לב היא לומדת מזה על על איך אמור להראות גוף ״מוצלח״ ומשליכה מזה גם על הגוף שלה ועל האופן שבו מצופה ממנה להתייחס אליו.
מה זה Fat talk?
Fat talk הוא מונח המתאר שיח ״דרך משקפיים של משקל״, לרוב תוך האדרת הרזון וביקורת על הגוף של עצמי או של אחרים.
לפעמים אלה אמירות ישירות, כמו ״יואו איך השמנתי״. לפעמים אלה משפטים שנאמרים כמעט בלי לחשוב: ״אחרי החגים כולנו נצטרך דיאטה״ או ״איך רזית, את נראית נהדר!״.
אנחנו לא תמיד מודעים לכך, אבל גם כשהאמירות נאמרות מתוך תסכול אישי ואף בהומור, הילדים ששומעים אותן שוב ושוב לומדים שהגוף הוא משהו שצריך לבקר, לתקן ולשנות כדי שיעמוד בקריטריונים ספציפיים של משקל.
Fat talk נכנס לעיתים קרובות גם לשיח חברתי שנועד ליצור קרבה. חברה אומרת שהיא מרגישה שמנה, והחברה שלצידה ממהרת להסכים שגם היא אינה מרוצה מגופה, והן מחליפות רעיונות על דיאטות. שתיהן אולי מבקשות נחמה או תחושת שיתוף ושייכות, אבל דיבורים כאלה מחזקים את הרעיון שהגוף שלנו הוא פרויקט שצריך לעבוד עליו, ובעיקר – שיש צורות גוף שראויות יותר מאחרות.
והילדים שלנו מקשיבים לנו היטב גם כשאנחנו לא מדברים אליהם, מפנימים את הכל ולומדים על הגוף שלהם לא רק ממה שאנחנו אומרים להם ישירות. כשילד שומע שוב ושוב את אמא מדברת על הצורך לרדת במשקל, או את אבא מבקר את הכרס של עצמו, הוא עלול להסיק שביקורת עצמית וחוסר שביעות רצון מהגוף ומהמשקל הם חלק טבעי מהחיים. גם כאשר אנחנו מתלהבים מירידה במשקל, אנחנו עלולים להעביר את המסר שמשקל נמוך יותר הוא בהכרח הישג ומדד להצלחה וליופי. מכאן הדרך קצרה להפנמת המסר ההפוך: שמשקל עודף מעיד על כישלון, ושגוף גדול יותר הוא פחות יפה ופחות ראוי להערכה.
מה הקשר בין Fat talk לבין אכילה ובריאות נפשית?
כאשר הגוף הופך לנושא קבוע של ביקורת, גם האכילה עלולה להפוך למקור לדאגה ולשיפוט עצמי. ילד ששומע שצריך להיזהר מאוכל כדי לא להשמין עלול להתחיל להיות חרדתי סביב האכילה, ומתבגרת ששומעת את אמה מתחרטת על קינוח שאכלה עלולה ללמוד שאכילה של מזונות מהנים היא סיבה להרגיש אשמה.
אין פירוש הדבר שכל הערה על משקל תגרום לילד לפתח בעיות באכילה או בדימוי הגוף. עם זאת, שיח שבו יש פוקוס מתמיד על הגוף עלול לגרום לאווירה שבה המראה החיצוני והמשקל תופסים מקום מרכזי מדי ולהוביל להתנהגויות אכילה קיצוניות ולא בריאות.
בנוסף לכך, מסרים כאלה משפיעים במיוחד כאשר ילדים מתחילים להשוות את עצמם לאחרים ולגבש את דימוי הגוף שלהם. כפי שכתבתי גם במאמר למה חשוב לנו לגדל ילדים שיהיו מרוצים מגופם, גם אם הם לא רזים?, חוסר שביעות רצון מהגוף עלול להיות משמעותי לבריאות הנפשית והגופנית אפילו כשהמשקל תקין. לכן, לא רק גודל הגוף חשוב, אלא בעיקר האופן שבו הילד מרגיש ביחס לגופו.
איך אפשר לדבר אחרת על הגוף בבית?
1. שימו לב לאופן שבו אתם מדברים על עצמכם: לא צריך להעמיד פנים שאנחנו תמיד מרוצים מהמראה שלנו, אבל אפשר לבטא זאת גם בלי להעליב את עצמנו וללא קשר למשקל. במקום ״השמלה הזאת משמינה אותי״, אפשר פשוט לומר ״השמלה הזאת לא יושבת עליי טוב״.
2. צמצמו הערות והתייחסות למשקל של אחרים: גם מחמאות על ירידה במשקל עלולות לחזק את המסר שהאדם שמולכם הופך למוצלח יותר כשהוא רזה יותר. אפשר להתעניין בשלומו של אדם ולהחמיא לו על דברים שאינם קשורים למשקל. אל תתנו לעצמכם להפוך את המראה החיצוני לנושא המרכזי.
3. הרחיבו את השיח מעבר למראה החיצוני: החמיאו לילדים לא רק על המראה שלהם, אלא גם על התכונות הטובות שלהם – הסקרנות, היצירתיות, ההומור או על כל תכונה חיובית אחרת שלהם. כך הם לומדים שהמראה הוא רק חלק אחד ממי שהם.
4. דברו על אוכל בלי קשר למשקל ובלי לבקר את הגוף: חשוב שילדים ילמדו מהי תזונה נכונה ומה תורמת אכילה מגוונת לבריאות, אבל אין צורך לקשור בין אוכל בריא לבין הצורך להיות רזים. אפשר לדבר על המזון ככזה שמספק אנרגיה ורכיבים לגדילה, על ההנאה מאוכל איכותי ועל הרגלים שתומכים בבריאות, בלי להפוך את האכילה למבחן של כוח רצון או את הגוף לבעיה שצריך לפתור.
5. למדו לזהות Fat talk ולשנות את השיחה בעדינות: לא תמיד אנחנו אלה שמתחילים את השיח. לפעמים חברה או בן משפחה מתחילים לדבר בביקורתיות על הגוף שלהם, ואנחנו מוצאים את עצמנו מצטרפים כמעט באופן אוטומטי. אפשר לנסות להגיב אחרת, בלי להטיף ובלי לגרום לאדם שמולנו להרגיש לא בנוח.
אם חברה אומרת ״אני נראית נורא בשמלה הזאת, השמנתי כל כך״, אפשר להסיט בעדינות את השיחה: ״עזבי רגע את המשקל, איך עבר עלייך השבוע?״.
אם ילד או מתבגר משווים את עצמם לאחרים או מבקרים את גופם, כדאי לא למהר לבטל את התחושה שלהם באמירה כמו ״מה פתאום, אתה נראה נהדר״. אפשר קודם להקשיב, לברר מה גורם להם להרגיש כך, ולשוחח על כך שהמראה והמשקל אינם קובעים את הערך של אדם.
ואם תיקחו רק את זה לדרך
אנחנו לא יכולים להגן על הילדים מכל מסר שלילי על הגוף, אבל אנחנו יכולים ליצור בבית סביבה שמאפשרת להם לפתח יחס טוב יותר כלפי עצמם, גם כשהמסרים בחוץ אחרים וקשוחים יותר. אחת המתנות הגדולות שהורים יכולים להעניק לילדים שלהם היא לא גוף מושלם, אלא שקט נפשי סביב הגוף: שקט מביקורתיות, משיפוטיות עצמית וממאבק אינסופי סביב האוכל והאכילה.
גם כאשר יש דאגה אמיתית לבריאות הילד או כאשר עולה צורך בטיפול בהשמנה אצל ילדים, חשוב לזכור שילד עם עודף משקל זקוק לאותה תחושת ביטחון, אהבה וכבוד כמו כל ילד אחר, וכנראה אף יותר. ליווי של דיאטנית קלינית (כלומר תזונאית ילדים קלינית) מומחית לילדים יכול לסייע למשפחה לקדם הרגלי אכילה מיטיבים ובריאות כוללת, בלי להפוך את המשקל למרכז היחסים עם הילד.
ולסיום זיכרו – המטרה היא לא לגדל ילדים שהמראה החיצוני לא חשוב להם, אלא ילדים שיודעים שהמראה אינו כל מה שחשוב. הם לא צריכים לאהוב כל חלק בגופם בכל רגע, אבל חיוני שהם ידעו שהם ראויים לאהבה, לכבוד וליחס טוב בכל מראה גוף. באופן כזה הם גם יוכלו לבחור בהרגלי אכילה טובים ממקום בריא ומיטיב, ולא מתוך ביקורת עצמית או מלחמה בגוף.
מוזמנים ומוזמנות לשמוע עוד על תזונה נכונה ולקבל שלל טיפים בפודקאסט תזונה בריאה, שנועד לעזור לכם לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בנוגע לאוכל בריא, תזונת הילדים והמשפחה. הפודקאסט בהנחייתי, דיאטנית קלינית לילדים ומשפחה עם שנים רבות של נסיון בתחום.
